אוסף תעודות כתובות בארמית על פפירוס נתגלה באי יב שבמצרים. מדובר בארכיון של כמה משפחות יהודיות (יהודאיות) שהיו חלק מקהילה יהודית רחבה ששהתה במצרים. חלקם היו אנשי צבא קבע בצבא הפרסי, שכלל יחידות מלאומים שונים שגרו בשכנות. התעודות מלמדות על החיים בקהילה היהודית. על יחסי השכנות, על המעמדות השונים, על דפוסי הפולחן והדת היהודית, כפי שהיתה בימים ההם בקהילה.

מדובר בממצא יוצא דופן בהיקפו ובאמינותו. מרבית התעודות כוללות חוזים משפטיים, כגון חוזי מכר ורכוש, הסכמי נישואין וגירושין. תעודות שאמינותן גבוהה ביותר ונדירה. לעומת המקרא, התנ"ך או כל ספרות קודש אחרת, שתמיד כתיבתה היתה מונעת מאג'נדה פוליטית ודתית, ושיקפה את האינטרסים הפוליטיים של כותביה, ארכיון זה נקי מכל אלו. זו אינה ספרות מגויסת בשירות פרופגנדה כזו או אחרת, אלא פשוט אוסף תעודות המהווים תיעוד אמין של מה שהיה מקובל ונהוג בקרב התושבים באותה תקופה. מסמכים שבפשטות מתארים את החיים עצמם. משום כך לדעתי ישנה חשיבות עצומה בארכיון זה להבנת היהדות הקדומה.

התעודות כוללות כאמור פסקי דין, חוזים, הסכמים שונים, ולכן כללו בהן תאריכים ושמות מלאים, ותיאור של ההסכמות שהיו בין האנשים באותם הימים. בארכיון נמצאו גם מכתבים ששלחו חברי הקהילה אל הכוהנים שישבו במקדשים שבארץ ישראל. נמצאה התכתבות עם הכוהנים בירושלים וגם עם הכוהנים במקדש השומרוני. בשונה מהמקובל לחשוב שני המקדשים התקיימו במקביל בתקופת בית שני. המכתבים מתעדים את בקשת חברי הקהילה לסיוע במימון מקדש חדש בשכונה, לאחר שמקדשם הישן נחרב בידי שכניהם. התכתבות זו התקיימה בסוף המאה החמישית לפנה"ס, כלומר מראשית ימי בית שני.