דוגמה נוספת למאבק על ההנהגה הוא כיבוש העיר דְּבִיר. כיבוש העיר מופיע במקרא שלוש פעמים: פעם אחת בידי כלב בן יפונה, פעם שנייה בידי יהושע בן נון ופעם שלישית בידי כלב בן יפונה בהדגשה על כך שכיבוש העיר קורה כאשר יהושע בן נון כבר איננו בין החיים.

שלוש הגרסאות הן חלק מאותו הוויכוח על ההנהגה בין שני בתי הכהונה. המחלוקת על העיר דְּבִיר נובעת לא מעט מהעובדה שדְּבִיר היא עיר מקדש בשטחה של יהודה. תיאור כיבוש העיר בידי יהושע בן נון, נשיא שבט אפרים, הוא אמירה פוליטית, ולפיה המקדש נמצא בשליטת כוהני שבט אפרים, שהם אגב הכוהנים שיכהנו במקדשים שבשטחה של ממלכת ישראל לכשתקום. דבר זה צרם לכוהני בּית צדוק מיהודה, וכאשר בית צדוק הצליח לדחוק את כוהני אפרים ממעוזי הכוח, אנשיו כתבו גרסה נוספת, ולפיה כלב בן יפונה הוא מי שכבש את העיר דביר. ייתכן שגרסה זו נוספה בימי שלמה, כאשר זה ממנה את צדוק לכוהן על פני אביתר הכוהן מצאצאי עלי הכוהן, שהשתייך לבית הכהונה המתחרה וכיהן בימיו של דוד.

צורת כתיבה זו, שבה מעבירים את כיבוש העיר מיד ליד, היא מעין רישום בטאבו מבחינתם, ולפיו השליטה במקדש שבעיר דְּבִיר היא שלהם. 

הגרסה השלישית מופיעה בפתח ספר שופטים. גם היא חלק מאותו פולמוס ארוך שנים עם כוהני שבט אפרים. היא נכתבה ככל הנראה עם פיצול הממלכה והקמת ממלכת ישראל בידי ירבעם בן נבט לאחר מות שלמה. אז משתלטים כוהני אפרים על המקדשים בממלכת ישראל בחסות ירבעם בן נבט מייסד הממלכה, ומגרשים את כוהני בית צדוק מהמקדשים שבשבטים אפרים, בנימין, דן ומנשה. עריכתו של ספר שופטים משקפת את תגובתם של כוהני בית צדוק המגורשים והכואבים. הם עורכים את ספר שופטים, עריכה שבמסגרתה הם מוסיפים רשימת כיבושים ארוכה, ולפיה שבט יהודה זכה בהם, לשיטתם בתמיכת האל, ולעומתם עומדת רשימת כיבושים שֶׁל השבטים האחרים שמהם גורשו, והם מתוארים ככיבושים שלא היו בתמיכת האל.