תרגום ספרי הקודש תמיד היה, אך השאלה היא האם התרגום שימר נאמנה את הטקסט המקורי? קשה להאמין שכן. לדוגמה, תרגום אונקלוס הוא תרגום של חומשי התורה לארמית שנעשה בסביבות המאה השלישית לספירה. התלמוד הבבלי אימץ את התרגום וקבע שתרגום אונקלוס ניתן למשה בסיני, ואונקלוס שחזר אותו במדויק, מילה אחר מילה, לאחר שנשכח. הארמית המקובלת בימיו של אונקלוס עדיין לא נולדה בימיו של משה רבנו, אך מסקנה זו נראתה הגיונית לאדם בימי קדם. אז הניחו שאם קיימת שפה, היא הייתה קיימת מאז ומעולם. עדיין לא התפתחה התפיסה המקובלת בימינו שלפיה היווצרות שפה הוא מהלך תהליכי, הדרגתי, רצוף שינויים והשפעות סביבתיות.

בכל תרגום נעשו גם שינויים של הטקסט בהתאם לזרם המתרגם, לאג'נדות שלו ולאמונות המקובלות בתקופתו. השוואה של תרגום אונקלוס עם נוסח המסורה חושפת חלק מהשינויים שהמתרגם עשה בטקסט בזמן התרגום. למשל הציווי "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות כג, יט) תורגם כך: "לא תיכלון בשר בחלב" (כלומר לא תאכלו בשר בחלב). אפשר לראות שהמתרגם נתן פרשנות לפסוק ושינה אותו על פי ההלכה המקובלת בימיו.

סביר להניח שאם היה תרגום מאוגריתית או ממצרית קדומה לעברית קדומה, התאמות כאלו היו נעשות גם בו.

מוגש כחומר למחשבה.